1א כלומר הוה ליה ודאי דבר שיש לו מתירין וכו'. א"א ואם לא חזר על הספק מאי קשיא ליה הלא רישא ודאי באיסור יו"ט קא מיירי ובתרתי מילי איירי מתניתין מאי בדיחותא דלא נהדר נתערבה באלף ארישא ולעולם ספקא דקתני ספק טרפה ונתערבה באלף אספקא אסורה קאי דסמיך ליה. ומאי דקשיא ליה לזה מפרש משמעתא דזבחים לא קשיא מידי דלא דמיא האי ספק ספיקא לההיא דהתם תערובת דבתר תערובת היא אבל הכא קמאה ספק דגופה היא ובתראה ספק דתערובת ומשום הכי אסור. ועוד דרבי שמעון הוא דפליג עליה דרבי יהודה דהתם וקאמר לרבוא אסור מרבוא לשלשה ומג' למקום אחר מותר אלמא בעי מיהא דנפרוש מהתם לרובא אחרינא והדר לפרוש מההיא רובא ולעולם בדוכתא אסור אפילו בספק ספקא:2א ולא נתכוונו דברים הללו וכו'. א"א אין בדבריו כלום שלא התירו אותם בגמ' מזה הטעם. דכיון דגמורות הם לאו כאחד מאבריה הם אלא מטעם מלתא דלא שכיחא התירו אותם שלא גזרו עליהם. מעתה דברי הר' אפרים מראים פנים שהרי יום טוב אחר השבת אינו משום גזירה אלא שיש לדקדק עליו שהרי בגמ' מיו"ט אחר השבת הקשה על רבה דהוא אמר אם איתא לגזור משום הנך דמתילדין ואם ביום טוב דעלמא גזרה לגזרה היא ואי אמרת כיון דביום טוב אחר השבת משמע ליה לימא ליה מגופא אמאי מותרת הנך נמי לתסרי משום הכנה דדילמא הוו מתילדין ואיכא למימר משום דקים להו דכל ביצה דגמרה מאתמול שפיר בהשכמה ילדה לה והך מדלא ילדה בהשכמה ודאי לא גמרה שפיר מאתמול מיהו לגזור משום הנך דמתילדי ושני ליה מילתא דלא שכיחא היא הילכך מכלל דברינו אם שחט שלא בהשכמה ומצא בה ביצים גמורות מותרות וכ"ש שאין גמורות אפילו ביו"ט אחר שבת:
